תקשורת יעילה עם צוות בית הספר

 

כמו מרבית ההורים, וודאי גם אתם רוצים לראות את ילדיכם חוזר מבית הספר בשמחה וצהלה ומכריז נרגש בפנים מוארות כי חווה חוויה נהדרת בבית הספר. ולשמחתינו תרחיש כז קורה מידיי פעם. אך בימים אחרים, ילדכם נכנס הביתה מאוכזב או מתוסכל, מוכן לוותר ומרגיש זנוח. אין ספק שכהורה לילד מאובחנן בדיסלקסיה, דיסגרפיה, הפרעת קשב וריכוז או לקות למידה מסוג אחר – עשיתם צעדים קונקרטיים ומשמעותיים על מנת לטייב את מצבו בבית הספר

 

אולי קניתם לילדיכם אולי אביזרים שעוזרים לו להתארגן, אולי דאגתם שילדיכם ישב בתחילת הכיתה ואולי אפילו הבאתם סיוע של הוראה מתקנת/מותאמת לביתכם. צעדים אלו ללא ספק סייעו לבנכם ואלו אכן הצעדים שנוקטים הורים לילדים מאובחנים. אך האם בניתם תקשורת אמינה ומחוייבת עם בית הספר?

 

תקשורת מסוג זה יכולה ליצור סביבת לימודים חיובית!! הבעיה היא שילד מאובחן לרוב חש בושה או פחד ולכן לא ינקוט בצעד "הרפתקני" עבורו כמו להצביע בכיתה, לתרום לידע של הקבוצה, לענות למורה, להתנדב להקריא, להראות איך פתר תרגיל וזאת לא משנה היכן הוא יושב בכיתה. לעומת זאת, אוירה של אמון ותקווה מצד הצוות הבית ספרי יכולה לחזק אותו מאוד ולהצמיח בו את הרצון להשתתף בפעילות האינטלקטואלית שמציע בית הספר (או גם פעילות לא אינטלקטואלית).

 

איך בונים תקשורת יעילה עם צוות בית הספר?

הגישה הרגילה של ההורים היא להציג מידע על הקשיים לבית הספר ולבקש או לדרוש מהצוות הבית ספרי להתמודד עם הקשיים. גישה מוצלחת יותר, לדעתי, היא לפנות לצוות הבית ספרי מתוך כבוד הדדי ואמפתיה כי ליצור רצון לשתף פעולה.

 

כך לדוגמא, אם מורה מתקשר אליכם הביתה ומספר עד כמה שילדיכם מפריע בשיעור בחודשים האחרונים – אין טעם לפתור את השיחה בכך שאתם "תטפלו" בו בבית, אין גם טעם להטיח האשמות במורה, ניתן אפילו לשתף בקשיים עם הילד בבית ולומר "הוא מתנהג באופן דומה בבית". הגישה הטובה ביותר היא לחשוב על פיתרון יחד – אם יש צורך לקבוע פגישה רב צוותית אם מדובר בהפרעות חוזרות ונשנות לכל המורים ניתן להיפגש עם המחנכת, והיועצת ולנסות לחשוב יחד מה ניתן לעשות?.

 

ההורה יכול "להכין את שיעורי הבית שלו" ולקרוא על גישות ועל דרכים לטיפול בבעיות אלו. לחלץ מידע מהמורה או היועצת לגבי מוקד הקושי. האם הוא חברתי – כלומר, האם בגלל שילדנו מתוסכל מכך שלא שיתפו אות במשחק בהפסקה או מקללות של בני הכיתה הוא מפריע.? האם הסיבה היא אקדמית? כלומר, האם הוא מפריע כי הוא מיואש – יודע שלא יצליח אז אין לו מה להפסיד? האם הסיבה היא רגשית? האם הוא פשוט לא יכול לשבת בכיתה כי יש לו "קוצים"? אפשר גם לשוחח עם ילדיכם ולהבין מהם מהי הסיבה. אין טעם לעשות זאת מול הצוות הרב מקצועי בבית הספר- הילד עשוי להרגיש מובך .

 

לאחר הבנת הבעיה הציעו הצעות משותפות לפתרון הבעיה. מצאו פתרון לבעיה בו מעורבים בית הספר וההורים. אם קיים גורם מטפל נוסף, יש להעביר לו את המידע או לבקש ממנו להגיע לפגישה זו.

בוודאי צברתם עד כה ידע עצום אודות לקות הלמידה. אל תהססו לספר לצוות הבית ספרי על אופי הלקות והאופן בו היא באה לידי ביטוי בקרב ילדכם. אם לילדכם יש דיסגרפיה מוטורית ספרו מה משמעות דיסגרפיה מוטורית. ספרו כי קשה מאוד לילד לכתוב ולהעתיק מהלוח. וכי הוא מצליח להעתיק שורה בקושי רב ובזמן ארוך בהרבה מהתלמידים האחרים. בררו כיצד ניתן לעקוף את הבעיה.

 

דעו את זכויותיכם

מה הם זכויות הילד המאובחן בבית הספר? ובכן, למערכת החינוך משאבים מצומצמים אך עם זאת היא מספקת שיעורי הוראה מתקנת ל-2.5% מתלמידי בית הספר, אם מדובר בבית ספר יסודי. כלומר אין היא מחוייבת לתת שיעורי הוראה מתקנת – המכונים שיעורי שילוב לילד מאובחן בבית הספר. עם זאת, אם לילדכם יש קושי – אבחנו אותו. אם יש לו אבחון – מסרו את האבחון ליועצת עם תחילת השנה,

 

יש לצרף לאבחון דוחות סיכום טיפול מאנשי טיפול – פסיכולוגים, מרפאות בעיסוק, קלינאיות תקשורת, גננות שיח, מורות להוראה מתקנת, אבחונים שנעשו בגן, כמו כן ניתן לצרף הוכחות למחלות והפרעות נוספות כמו לקות ראיה, שמיעה, סוכרת וכו'- אין זה אומר שהילד יקבל הוראה מתקנת בבית הספר אם יש לו מחלה אחרת אך מסמכים אלו יספקו ראייה אינטגרטיבית ונפח נוסף לשיקול של הכללת הילד במערך המסייע של שילוב בבית הספר.

 

בתחילת השנה היועצת יחד עם מורות השילוב והפסיכולוגיות של בית הספר בונות את סדר העדיפויות של בית הספר ולכן הילדים עם הקשיים הגדולים ביותר מתקבלים. אם לא תגישו את הטפסים בזמן יתכן ששיעוריי העזר ידחו לשנה הבאה.